עו"ד שהתרשל בייצוג לקוחו בעסקת מקרקעין ישלם לו כחצי מליון ש"ח - פסקדין

" במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".

זוהי לשון סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן:"חוק הלשכה") המחיל

חובות אלה של עורך הדין כלפי שולחיו, והן נשוא הליך זה.

מהות התביעה

1.         לפני תביעה של לקוח (להלן: " התובע" או " אוהבי") כנגד עורך דינו (להלן: " הנתבע" או " עו"ד פודים"), בה מייחס הוא לעורך הדין רשלנות בייצוגו במהלך התקשרות התובע עם צד שלישי בהסכם פשרה שבמסגרתו קיבל נכסים וכספים. לטענת התובע, עורך הדין העיר את הערותיו לטיוטת ההסכם, אולם לא העיר את תשומת לב התובע להעדר בטוחות לכספו, ולמצב הרישומי של הנכס, עליו אמורות להבנות הדירות אותן התובע היה אמור לקבל במסגרת הסכם הפשרה. התובע לא קיבל את הדירות, ולטענתו נגרם לו נזק אשר, משיקולי אגרה, הוערך בסך של 2,500,001 ש"ח.

גירסת התובע

2.         התובע שכר, מזה למעלה מעשרים שנים, את שירותיו של הנתבע כעורך דינו, ומאז במשך שנים ניהל באמצעותו את ענייניו המשפטיים.

הפרשה נשוא תביעה זו תחילתה בהתקשרות של התובע עם מר אזולאי עמרם (להלן: " הקבלן"), במסגרת עסקת תיווך, לפיה היה זכאי התובע לקבל 2 דירות בפרוייקט שיוקם על ידי הקבלן באשדוד תוך תקופת זמן מוגדרת.

התובע סיכם עם הקבלן את התנאים הכלכליים של העסקה, ובקשר לתנאים המשפטיים השאיר את ניסוח ההסכם הסופי כמו גם את ניהול המו"מ בידי הנתבע.

ב"כ הקבלן שלח ישירות טיוטת הסכם לנתבע אשר העיר את הערותיו. לאחר שניסוח ההסכם הושלם, נחתם ההסכם ביום 27.11.98.

על פי ההסכם, הבטוחה היחידה שעמדה לתובע לצורך הבטחת חיובי הקבלן כלפיו, הייתה שטרי חוב שנמסרו לידיו עם חתימת ההסכם. לטענתו, הנתבע לא ביקש כלל ולא עמד על כך כי תרשם לטובת התובע הערת אזהרה במקרקעין, וכן שתינתן אפשרות לרשום משכנתא או לקבל ערובה זמינה אחרת, לצורך הבטחת זכויות התובע על פי ההסכם. בסופו של יום נחתם ההסכם מבלי שיש בידי התובע בטוחה ראויה שתבטיח אותו בקשר עם התמורה המגיעה לו מהקבלן על פי ההסכם - הכל, לטענתו, כתוצאה מרשלנותו של הנתבע אשר במחדלו לעמוד על מתן בטוחה ראויה, לא דאג להבטיח את זכויות התובע על פי ההסכם הנ"ל.

            אחד מהשטרות שקיבל התובע הוגש לביצוע בהוצאה לפועל, ולאחר שנים של התדיינות זכה  התובע בהליך זה - הליך בו היה מיוצג על ידי הנתבע. פסק הדין אישר את זכאותו של התובע לסכום הנקוב בשטר. דא עקא, שהתברר כי הקבלן איננו סולבנטי וכי אין למעשה בידי התובע אפשרות לגבות את המגיע לו על פי פסק הדין.

לתובע התברר, לדבריו, כי לאחר חתימת ההסכם עימו, שיעבד הקבלן את מלא זכויותיו במקרקעין לבנק המזרחי, דבר שאיין לחלוטין את אפשרותו של התובע לפעול לצורך מימוש זכויותיו.

כך יצא כי נכון למועד הגשת  תביעה זו אין באפשרותו של התובע לגבות מהקבלן את החוב המגיע לו, העומד על סך של כ-5,356,000 ש"ח.

התובע טוען כי לנתבע הייתה כלפיו חובת זהירות מושגית וקונקרטית, וכי היה עליו לפעול בדרך שתבטיח את זכויותיו בקשר עם העסקה שנעשתה בינו לבין הקבלן באופן ראוי ומקיף מבחינה משפטית.

התרשלות הנתבע מתבטאת, לשיטת התובע, בכך שהנתבע לא דרש כי לתובע יועמדו ערבויות ממשיות על דרך של שעבוד ו/או משכנתא על נכסי הקבלן לרבות זכויות הקבלן במקרקעין.

הנתבע לא ייעץ לתובע כי אל לו לחתום על ההסכם בהעדר בטוחות ראויות, תוך שהוא מאשר בפני התובע לחתום על ההסכם בנוסח שהוסכם על ידי הנתבע. הכל מקום בו הנתבע היה אחראי, באופן בלעדי, לניסוחו המשפטי של ההסכם ולאחר שהוא הבטיח לתובע כי ההסכם מבטיח את עניינו של התובע נאמנה.

הנתבע הסתפק בבטוחות שאינן בטוחות ראויות - תוך שהוא סומך ידיו בשטרות חוב שאין בהן כדי להבטיח את זכויות התובע.

הנתבע לא נהג כעורך דין סביר, מקום בו יכול וצריך היה הנתבע לצפות את הפרת ההסכם על ידי הקבלן כמו גם את תוצאות ההפרה כאמור בקשר עם מימוש זכויות התובע.